היער הוא מרחב למידה חווייתי המשתף את כול החושים. מה שנחווה ונלמד ביער נחרט ברמת ה-D.N.A. לתמיד.

התרומה היא לפרט ולמערכות היחסים בארגון. בסדנאות ביער אנשים מגלים את עצמם ואת חבריהם לתהליך.
הם מגלים דרכים חדשות ובונות להתנהלות בעבודה כצוות, כנותני שירות וגם בחייהם האישיים.

אמחיש זאת בסיפור טיפול במשבר של צוות עו"סיות ביער.

יום אחד מצלצלת אלי מנהלת לשכת רווחה ומבקשת את עזרתי בסיטואציה מאוד מורכבת  –
משבר אמון חריף בצוות העובדות הסוציאליות, הקשור לכך שאחת מהן התגלתה כמי שנאמנותה
אינה נתונה למחלקה ולמטופלים והיא מדליפה, לאורך זמן, מתוך המחלקה לבכיר ברשות המקומית.

חומרת הסיטואציה, הביאה לפתיחת חקירה פלילית והצוות נאלץ לתפקד כנותנות שירותי רווחה,
כשהן כמעט לא יכולות לדבר זו עם זו.

"רחל, אני צריכה את עזרתך הדחופה אבל אסור לדבר על מה שקורה".
"את רוצה שאעזור לכן בלי לדבר על הדברים – עזרה ללא מילים – אוקיי, נעשה זאת ביער".

בבוקר אביבי ושטוף שמש הגיע הצוות ליער ובו מנהלת, צעירה בהריון, עובדת מבוגרת בתהליכי התמודדות עם מחלת הסרטן סה"כ 8 נשים.
הובלתי אותן בהליכה שקטה ביער כשאני מנחה אותן להקשיב עם כול החושים החוצה.

במהלך השהות ביער הן התחלקו לזוגות והתבקשו לעזור זו לזו במשימות משותפות,
כשתשומת הלב נתונה ברגע הזה ולא ב"פצצה" המונחת בלב מערכת היחסים שלהן.
אישה, אישה נשלחה לאסוף מתנה מהיער לחברת צוות אחרת.
במעגל נתנו מתנות זו לזו, במעגל פוענחו המשמעויות של המתנות במילים טובות ורגישות
וכך היינו ביער כ-6 שעות.

את מסענו ביער סיימנו בחדר הטיפולים רחב הידיים בביתי.
כשראיתי באיזו נינוחות השתרעו על השטיחים והמזרונים, ידעתי שהמטרה הושגה.

תחושתי חוזקה בדבריה של אחת מהן: "תודה, שהזכרת לנו שגם טוב לנו ביחד !"

וכך כמעט ללא מילים, בחוויה עוצמתית משותפת בת 6  שעות במרחבי היער,
הן מצאו רוגע ושלום ביחסיהם, שמילאו אותן בעידוד, שעם תום תקופת החקירה,
הן תוכלנה לחזור ולפעול כצוות היכול לבטוח זו בזו.

סיפור ריפוי נוסף של מערכות יחסים והפעם עם אחיות ראשיות ורופאים בבית אבות:

פעמים רבות מצאתי עצמי מנחה קבוצות עובדים בתחום הגריאטריה ובהן מטפלים ומטפלות, אחיות ועובדות סוציאליות.
הוזמנתי לסדרת מפגשים שבועיים עם מטפלים ומטפלות, שעבודתם מאוד קשה, אך מה שהיה להם הרבה יותר קשה,
היה חוסר ההערכה לעבודתם המסורה מצד אחיות ראשיות ורופאים!

הרבה כאב עלה מדבריהם. הנחיתי אותם לכתוב מכתב אמיתי על כול מה שכואב להם והבטחתי שאדאג להעביר להם
את מכתבם כך שייכנס לליבם.

כעבור כמה שבועות הגיעה האחות הראשית, שהייתה קשובה למצוקתם, עם צוות רופאים ואחיות ראשיות לסדנה ביער.
במפגש ביקשתי שיבנו מחומרי היער  פסל המתאר את עבודת המטפלת.
תוך כדי דיון ובניית הפסל אמר אחד הרופאים: "אוי, לא קלטתי כמה רבה תרומתם וכמה קשה הם עובדים".
חבריו לצוות הרופאים והאחיות הסכימו אתו והוסיפו תובנות רבות משלהם המחייבות שינוי בהתנהלות עימם.
זה היה הרגע המתאים לשלוף את מכתב המטפלות ולהקריא להם אותו.

עמדנו במעגל סביב הפסל והקראתי להם בקול רם את הדברים שביטאו מצוקה גדולה וקריאה שיראו אותם/ן ויתחשבו בהם/ן.
ראיתי שהדברים נכנסים אל הלב ושאלתי איזה פעולות קונקרטיות ינקטו מעתה בעבודתם מול המטפלים והמטפלות.
האחות הראשית ואני שמחנו שעיניהם נפקחו לראות את העובדים/ות ה"פשוטים" ואת תרומתם הגדולה לטיפול בקשישים.
האחות הראשית דיווחה לי, לימים, שהדברים השתנו לטובה!

ביער אנשים יוצאים מהשגרה וזה פותח את הלב והעיניים לראות מצבים, שכלל אינם ערים להם בהתנהלותם היומיומית.
כשהלב והעיניים נפתחים, נכנס משהו הרבה יותר רגיש ומתחשב בהבנת מצבים ואנשים.
זה קסמו של היער, רואים בו בבהירות את מה שנסתר מהעין בהתנהלות רוטינית ואוטומטית.